להתבונן,להקשיב,לגלות

הדרך שצעדתי בה עד כה, הביאה אותי הלום.
 
מסע של גילוי והתגלות, חשיפה והשלה שנמשך וככל הנראה יימשך כל עוד אני צועדת כאן על פני האדמה.
 
הוריי קראו לי גלית כי עשיתי גלים בבטן אמי והבאתי גל של שמחה הביתה. את התנועה הגלית אני מכירה בתוכי מאז ומתמיד, כנראה לא מן הסתם אני מחוברת לים בכל נבכי נשמתי. את השמחה אני שוקדת לחפש עמוק בתוכי, מנסה לעשות לה מקום בין עומסי היומיום וארשת הרצינות שלעיתים אני עוטה על עצמי מכורח הנסיבות.

עוד בהיותי בכיתה ג׳ התגבשה בי ההחלטה ללמוד פסיכולוגיה. היה זה לאחר שאמי אשר לימדה באותו בית הספר בו אני למדתי, נתנה רשותה לפסיכולוגית בית הספר לתשאל אותי לצורך המחקר שלה בנושא המוות בעיני הילדים. מדהים בעיני, איך לפעמים המציאות מכוונת את דרכינו או שאולי שולחת לנו סימנים לדרך שהוטוותה עבורינו מראש. תלוי מאיזו נקודת מבט נרצה להתבונן על התהליך. 
בתיכון למדתי פסיכולוגיה עם מורה מיוחדת בוגרת המחלקה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון בנגב. היא הדגישה בפנינו שבבאר שבע יש לא רק גמלים, אלא גם אפשר למצוא שם בעלים, וככה סללה לי את הדרך ללימודי תואר ראשון במדעי ההתנהגות. בחורה צעירה עם סיום השירות הצבאי, המנסה למצוא את דרכה בעולמם של הגדולים ותוך כדי כך מיישרת קו עם כל הנורמות והכללים. תואר ראשון ותואר שני, נישואין ושני ילדים, התמחות בפסיכולוגיה חינוכית ולימודי טיפול משפחתי וזוגי על מנת להעשיר את ארגז הכלים. 
ובתוך המירוץ ולחצי היומיום, לפתע הבנתי שישנן פינות בתוכי שנשכחו, שלא קיבלו מענה, שנשארו מאחור. שנת 2002 היתה עבורי נקודת מפנה, שהתחילה כמו הרבה תהליכי שינוי, עם משבר גירושין אשר הניע תהליך של חזרה לעצמי ולחיבור המופלא בין גוף נפש ורוח. מאז ועד היום אני לומדת, חוקרת, מתבוננת ונפעמת כל יום מחדש ממה שנגלה ומתבהר לנגד עיניי, בתהליכי הלמידה וההתפתחות, בעבודה הטיפולית בקליניקה, ובעזרת המצלמה שדרכה מתאפשר לי לגלות את סודות הבריאה, את היופי שבדברים הקטנים, את החיבור בין הגשמי לרוחני. 
 מרחב זה נוצר מתוך הצורך לחבר בין החוויות והתובנות שאספתי בדרך לבין אותם רגעים שנתפסו בעין המצלמה והוסיפו עוד נדבך לנקודת מבטי ולתפיסת עולמי. מאמינה שכפי שאני כל הזמן בתנועה של שינוי והתפתחות, כך גם המרחב הזה יהיה דינמי, מגוון ומשתנה. 

מזמינה אתכם להצטרף אליי למסע.